מהי הפרעת קשב וריכוז וכיצד מאבחנים אותה? והאם מומלץ לטפל בהפרעות קשב וריכוז בטיפול תרופתי ?

הפרעת קשב וריכוז - ADHD עם/ללא היפראקטיביות על פי ספר ההנחיות הפסיכיאטרי האמריקאי DSM-4 - מחייבת קיום מספר מרכיבים: ליקוי בקשב (Inattention), פעילות יתר (Motor restlessness), ואימפולסיביות (Impulsivity- השייכת לתת הקבוצה הקודמת). כדי לענות על האבחנה יש לצבור מספר פריטים מסוים מכל קבוצה - שעליהם מבוססים השאלונים המוכרים לאבחון.

למעשה קיימים שלושה סוגים של ההפרעה:

  • הסוג הבלתי קשוב כגון – מוסחות, שכחנות, מעקב חלקי אחר הוראות ועוד.
  • הסוג עם פעילות היתר - כגון תנועתיות יתרה, קושי לשבת בכסא בפעילות שקטה. וגבי האימפולסיביות - קושי לחכות לתור, התפרצות לדברי אחרים ועוד.
  • הסוג המשולב - המשלב את השניים הקודמים.


במסגרת הנחיות האבחון:

  • ההפרעה צריכה להמשך לפחות 6 חודשים ולהתחיל לפני גיל 7 שנים.
  • על ההפרעה להתקיים לפחות בשתי מסגרות, למשל בבית הספר ובבית, ועליה להצביע על קושי בתפקוד במסגרות אלו.
  • אין אבחנה אחרת שיכולה לגרום לתסמינים דומים (כגון –דיכאון או חרדה)- המחייבת טיפול שונה, או שאין אבחנה פסיכיאטרית אחרת (כ PDD או סכיזופרניה)- שיכולה ללוות אבחנה כזו - אך מחייבת טיפול קודם לכן.


לכל הילדים ישנה בעיה בארגון המקשה עליהם להתארגן לקראת פעילות ובמהלכה כדי להגיע לתוצאות הרצויות. יחד עם זאת יש לציין כי חלק ניכר מהילדים מסוגלים להתרכז לעיתים במספר מטלות המעניינות אותם (כמשחקי מחשב) - כך שטענה הנשמעת לעיתים תכופות כי הילד יודע להתרכז במטלה ספציפית אינה שוללת את האבחנה.

הילדים המאובחנים כאמור מציגים שני טיפוסים עיקריים המחייבים התייחסות טיפולית דומה אך שוני באבחון:
1. הסוג ה"פעיל ביותר" - ההפרעה בילדים אלה (בעיקר בנים אך לא רק) עולה כבר בגיל צעיר בשל פעילות היתר שלהם המלווה לעיתים בסיכון עצמם או הסביבה.
2. הסוג ה"בלתי קשוב" - בדרך כלל אינו מפריע למהלך התקין של הלימודים ושל הבית (בעיקר בנות אך לא רק) - הילדים הם יותר "חולמניים" אינם באים לידי ביטוי המתאים ליכולותיהם הקוגניטיביות ובדרך כלל אינם ממצים את הפוטנציאל הטמון בהם. ילדים אלה בדרך כלל מאובחנים מאוחר (אם בכלל), אך גם הם זקוקים לטיפול כדי לאפשר להם להגיע להישגים התואמים את יכולותיהם.

האבחון והטיפול הם שני תחומים החייבים בהפרדה בנוגע לילדים אלו:

האבחון - עיקר הבעיה היום, למרות הפרסומים השונים, היא דווקא באבחון. האבחון מתבסס בעיקרו על סימנים קליניים (למרות שידוע היום שהפרעת הקשב היא בעיקרה נוירולוגית וכוללת שיבוש במעבירי מידע תוך מוחיים (כדופאמין ואדרנלין) באונות מסוימות במוח -, אין עדיין מבחן ביולוגי שיכול לקבוע אבחנה מדויקת בבדיקת מעבדה). כפי שהוזכר למעלה - חלק מהסימנים הקליניים יכולים להוות סימן מקביל להפרעות אחרות – כגון מצבי חרדה או דיכאון, ללוות מחלות אחרות כגון PDD או סכיזופרניה, ולעיתים אפילו למסך על קשיים אחרים כגון לקויות למידה שונות. יש חשיבות עליונה לאבחון נכון של הילדים הלוקים באבחנה. האבחון מסתמך כאמור על אבחון קליני, תוך לקיחת היסטוריה מפורטת מהסביבה (הורים, בי"ס חוגים וכו') והשוואת הנתונים הנ"ל, שינויים בתנאי הסביבה ובהתנהגות הילד (ילד יכול לשנות את התנהגותו ולהפוך ל"היפראקטיבי"- בעקבות אירוע שיחווה כטראומטי - מאירוע פשוט - כמורה בחופשת לידה ועד לאירועים של Abuse ממש), חיפוש אחר בעיות נלוות ומבחנים ממוחשבים (שאינם מהווים אינדיקציה לאבחנה לבדם אך בהחלט יכולים לתמוך בה). המאבחן חייב להיות איש מקצוע מיומן - כרופא בעל התמחות מתאימה (התפתחותי, נוירולוגי, פסיכיאטרי), או פסיכולוג קליני. בוודאי שצוות הוראה למרות שיכול להעלות בפני ההורים חשד לבעיה בכיוון זה, אינו רשאי לאבחן את הילד או לדרוש טיפול לילד.

במקרים רבים כאמור האבחון אינו שלם וילד עלול לקבל תרופה שאינה מתאימה לו.

הטיפול - הרוב המוחלט של המחקרים בנושא הראה שניתן לעזור לילדים עם הפרעות קשב וריכוז באמצעות טיפול תרופתי של פסיכוסטימולנטיים (ריטלין ומשפחתו). ישנן עוד תרופות נוספות ממשפחות שונות, אך לכולן יש יותר תופעות לוואי בהשוואה לתרופות ממשפחת הפסיכוסטימולנטים. הריטלין מוכר זה יותר מ-50 שנה, ונחשב לתרופה בטוחה, אם כי בעלת תופעות לוואי. תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא חוסר תאבון; תופעות לוואי אחרות הן כאבי בטן וראש בשכיחות נמוכה, החולפים לאחר תקופה מסויימת. עם זאת, תופעות הלוואי כולן הפיכות. בכל מקרה, יש לבצע מעקב רפואי אחר תופעות הלוואי האפשריות, כבכל מתן תרופה כרונית (). ניתן לשנות את מינוני התרופה ולהתאימם לילד ואף להפסיקה אם יש צורך. חשוב לציין כי התרופה מועילה רק למי שאובחן כראוי. לעיתים, מתן התרופה באבחון לא נכון עלול לגרום לנזק – למשל, הטיפול התרופתי עלול לגרום שילד חרדתי, שפעילות היתר שלו היא בעצם מנגנון הגנה, יאבד מנגנון חשוב זה ואולי אף ילקה בדכאון.

בזמן הטיפול התרופתי, כאשר הילד מרוכז ונכון לרכוש אסטרטגיות עבודה מועילות, ניתן לטפל בקשיי הויסות והארגון שלו.

כיום קיימים טיפולים רבים נוספים מתחומים מגוונים - מצמחי מרפא ועד לביופידבק – אך יעילותם (באבחנה הנכונה) עדיין מחייבת הוכחה. צריך לזכור כי הטיפולים בילדים דורשים משאבים רבים וזמן רב, הן מהמערכות הקיימות והן מההורים.